ביקורת על ביקורת חלק 1

אנחנו נותנים ומקבלים אותה כל הזמן.

יש ל"ביקורתיות" הילה של מצויינות.

את התכונה "יכולת לקבל ביקורת" אנחנו מעריכים אצל אנשים.

היא נטועה בנו משחר ילדותנו. אולי קיבלנו אותה מהורים שיש להם ציפיות גבוהות אולי מהורים שאין להם ציפיות בכלל.

היא צומחת בתוכנו לקול טורדני ורעיל שמונע מאיתנו לעשות, לפעול ולהעיז מחשש שנקבל אותה. את הביקורת.

היא מלווה אותנו. אנו מביעים אותה כלפי עצמנו, כלפי אחרים וחושבים שכך נהפוך למצויינים.

אבל אין שום דבר חיובי בביקורת ואין ממש דבר כזה "ביקורת בונה". כמו שאין תנור שהוא גם מיקרוגל או לידה שהיא חופשה.

ביקורת מצביעה על מה שרע, לא תמיד לצד פתרון מקדם ולפעמים אנו מקבלים אותה גם בלי שביקשנו.

בקיצור, יש לי הרבה ביקורות על "ביקורת"...

ובכל זאת, כיוון שהיא כבר כאן, מצ"ב חלק א':

כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמכם כמנהלים שנותנים ביקורת:

1. מה המטרה שלכם במתן הביקורת?

2. האם הצד השני ביקש אותה?

3. האם עכשיו זה העיתוי המתאים למתן הביקורת?

4. בכנות, האם הביקורת שלכם היא לא עוד דרך להוכיח לעצמכם את הערך שלכם בעיני עצמכם?

5. בתוך כל האירוע שעליו יש לכם ביקורת, מה בכל זאת היה בו טוב?

6. מבין 200 ההערות שלכם, מה הדבר האחד שהכי משמעותי להתייחס אליו?

7. הביקורת שלכם היא על האדם או על הפעולה שביצע?

8. מה במערכת היחסים ביניכם מצביע לכם על כך שהביקורת תתקבל בברכה ותוביל לשיפור?

9. מה האלטרנטיבות שהצעתם?

10. האם שאלתם את מקבל הביקורת איך הוא מרגיש עם הביקורת שנתתם (או שהגזמתי עם הסעיף הזה)?

שבוע הבא חלק ב'- כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמכם כמקבלי ביקורת

וזכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

סבתא - מוצר שמגיע עם אפס ביקורתיות.

כאן בתמונה עם הסבתא הפרטית המופלאה שלי ז"ל: