"החלום ושברו": גרסה ארגונית

כשהייתי קטנה חיכיתי נורא למסיבת יום ההולדת שלי. דמיינתי את המתנות, העוגה, האווירה ואיך אהיה במרכז תשומת הלב.

שהכל יהיה מושלם ומצחיק בדיוק במידה הנכונה.

תמיד התאכזבתי.

חברה הודיעה שהיא לא תגיע, איזה ילד אחר הרגיש לא טוב, המוזיקה לא עבדה. המציאות פגשה את החלום שלי והתגברה עליה בלי למצמץ.

במקום לשמוח שהיתה לי בכלל מסיבה, הייתי עצובה בגלל הפער בין מה שדמיינתי לבין מה שקרה.

אני היחידה או שזה קרה לכם גם?

בעיקר בסיטואציה חדשה- תפקיד, משימה, אנשים. איזו התלהבות בהתחלה! מהפוטנציאל, מהאפשרות, מהחלום…

עוברים יומיים, שבוע או שנה ואז התפכחות ותחושת אכזבה שמביאה איתה אנרגיה נמוכה נמוכה.

החיים הם לא מה שהבטיחו לכם כשהחלום הופך לבירוקרטיה.

אולי הרגשתם על עצמכם, בטח ראיתם את זה על העובדים שלכם וכנראה שגם על אנשים שאתם עובדים איתם.

האם זו עצלנות? לא בהכרח

כמה צעדים לפני שמתפטרים, מפטרים, כועסים או שוקעים בייאוש פסיבי:

מודעות- אתם לא הראשונים שזה קורה לכם, אתם למודי ניסיון כיוון שזה פגש אתכם בעבר. אתם יודעים לנשום ולהגיד- "כן, ככה זה".

משתפים- קולגה, מנטור, מאמן.ת כדי לקבל מראה, שיקוף וליווי בצעדים הבאים.

נזכרים- במה אתם טובים, מה אתם אוהבים, מה אתם יכולים, למי אתם תורמים וגם מה היתרונות של המצב החדש.

מתגמשים- מעדכנים את גרסת החלום למציאות ושואלים את עצמכם מה כן ריאלי להשיג בהינתן המשאבים העומדים לרשותכם.

בונים- תוכנית לסגירת הפער בין החלום החדש למציאות.

מתמקדים- במה שחשוב.

מתמידים- צעדים קטנים לטווח ארוך. סורי שאין דרך קיצור.

מפרגנים- לעצמכם: זה הזמן לעשות אמבטיה, להזמין עיסוי, לצאת לריצה, לשבת על דרינק עם חברים, לקרוא ספר, לקנות ארטיק (אבל מהשווים), לעשות שופינג (בדגש על נעליים), להריח פרח, לבלות זמן עם מישהו שאתם אוהבים, ללכת לסטנד-אפ… אתם כבר יודעים מה ממלא אתכם באנרגיה.

להמשך העמקה בדקו את תאוריית המנהיגות המצבית (Situational leadership theory)

זכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: כן, זו אני. טרחתי להתאכזב ממסיבת יום ההולדת, אבל מהתספורת דווקא לא: