"לא סופרים אותי"

המנהלת שאני מאמנת הגיעה עם סוגייה ברורה.

היא חברת הנהלה, כפופה למנכ"ל, בתפקיד מפתח, תפקיד ניהולי בכיר ראשון, מנהלת קבוצה גדולה של עובדים, עשירה בתארים, ניסיון, בעלת לב פתוח ונפש חפצה, רואה את הטוב, עם זאת יודעת להתנהל פוליטית בקטע טוב, אופטימית, רהוטה, מחזיקה מיקוד שליטה פנימי.

באמת, כלפי חוץ, יש לה כל מה שצריך כדי להצליח.

חוץ מהעובדה שמלווה אותה תחושה עמומה לא נעימה של זרות. היא רוצה להיות עם המקובלים אבל נשארת מחוץ למסיבה.

הרבה פעמים המתאמנים מתארים קול מטריד, "מוריד", שמזכיר להם את כל הכשלונות שלהם בהתמדה ובאופן רפטטיבי.

כאילו אומר: "אתה לא שווה ואל תבלבל אותי עם העובדות", כיוון שאין לקול הזה שום קשר לכמות ההישגים וההצלחות שצברו במהלך השנים.

הקול הזה חזק לפני פעולות חדשות, חשובות או גדולות וחזק אחריהן- כמו מחזיק פנקס ומגפון וצועק ישר לאוזן רשימה ארוכה ומנומקת של דוגמאות שמחזקות את טיעוניו, מזרימות טעם מר לפה וכבדות לגפיים. הוא עוטף אותם בהילה של זרות, חוסר שייכות או חוסר ערך והוא זה שגורם למתאמנים להגיד לעצמם: "אין לי ביטחון עצמי".

קשה להתמודד עם הקול הזה. לפעמים הוא גדול כ"כ, דומיננטי ומשתק. לפעמים לא מספיק אימון וצריך ללכת לטיפול. חשוב להקשיב לו.

אבל לפעמים אפשר לשוחח איתו בהיגיון.

ובחזרה למנהלת.

ביקשתי ממנה:

1. הסבר- מה זה בדיוק "לא סופרים אותי"? איך זה בא לידי ביטוי?

2. דוגמאות- ספרי לי על כל הפעמים ששכחת, אבל בהם דווקא כן ספרו אותך והרגשת בעלת ערך, חשובה ומשפיעה.

3. עתיד- איך היית רוצה שהמנכ"ל והעמיתים שלך "יספרו" אותך? מה יקרה במציאות?

4. אחריות- מה את יכולה לעשות כדי להגיע לעתיד הזה?

5. רווחים ומחירים- של הפעולות מסעיף 4, בהן תנקטי כדי להגיע לשם

בסופו של דבר, המנהלת החליטה להתחיל לספור את האחרים כדי שיספרו אותה בחזרה:

היא תיאמה ציפיות עם המנכ"ל, החלה לייצר איתו שיח שוטף שמתאים ותורם לשניהם, ביקשה עצה מחברת הנהלה עמיתה במטרה לייצר איתה שותפות, הציגה סוגייה מקצועית לדיון בישיבת הנהלה, נקטה יוזמה והתחילה להוביל פרויקט תשתית מערכתי ואסטרטגי של היחידה. כדי לממשו, הקימה צוות קטן שהיא מובילה.

העשייה הזו כשלעצמה סללה לה שגרת עבודה שבה, לדבריה, לא יוכלו כבר שלא "לספור" אותה.

מה לגבי הגורמים העויינים בכוונה, שחושבים שהדרך לבלוט היא לדרוך על אחרים? כמו שהתעלמתי מהם בפוסט הזה, (לפעמים), הדרך היא להתעלם מהם גם במציאות.

וזכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים