מה הקשר בין תחרות מכונות למרכיבי מודל האדם (לפי אלפרד אדלר 1870-1937)? שנייה, כבר מסבירה

אתמול, ביוסטון שבטקסס קבוצת ילדים רגילים לגמרי לקחו חלק בתחרות רובוטיקה עולמית (טוב, הם לא לגמרי רגילים, מדובר בילדים מופלאים לא פחות ואני אובייקטיבית בעניין הזה)

בתחרות השתתפו מעל 3000 קבוצות מכל העולם, מדובר בהרבה (מאוד) מתבגרים שעוסקים במרץ ובכוונה, בהשתדלות ובאנרגיה גבוהה במשך תקופה ארוכה, במקביל ללימודים שלהם בתיכון, בפרויקט הזה שהוא כולו שלהם (+עזרה ממנטורים שהם מכורים לשעבר).

כן, מסתבר שמכונות זה עדיין דבר עבורם, למרות כל הAI

גם הבת שלי שם, זו שהארון שלה מאוכלס רובו ככולו בחולצות אדומות וסווטצ'רטים אפורים ועליהם מודפס בגדול: MisCar 1574

אז למה זה כ"כ מצליח לתפוס אותם?

מרכיבי מודל האדם של אלפרד אדלר, מכירים?

אני רואה את מה שהולך שם בעיניים האלה ומוצאת שבמסגרת הזו, המרכיבים האלה מקבלים מענה מלא (חסמב"ה בקיצור):

חברתיות- לכל אחד מאיתנו יש צורך בסיסי להיות שייך לקבוצה, לחברה, לחסמב"ה, לעם, למשפחה. אנחנו רוצים להיות חלק מ… תחשבו על האומללות שלכם בחיים, הרבה פעמים היא סביב המרכיב הזה שלא מקבל מענה מספק (קבעו בלעדיי, שמעתי על זה אחרונה בעבודה, לא הזמינו אותי, אני היחידה שלא הבנתי וכו'). בקבוצה הזו השייכות נוכחת כמו תנועת נוער, כמו פלוגה בצבא, כמו מטריה עם לוגו, כמו שלט בהפגנה גדולה.

סובייקטיביות- בקבוצה יש מגוון של אפשרויות. וכל אחד יכול למצוא את עצמו לפי נושא העניין שלו ואפילו לא חייבים להיות מאוד ריאליים או טכניים כדי לקחת חלק: יש מכניקה, תוכנה, חשמל, בקרה, תיעוד, אסטרטגיה, תרומה לקהילה וגם תפקידי ניהול- קפטן וראשי צוותים. כל אחד מתחבר למקצוע ודרגה ניהולית שמתאימה לו. הסובייקטיביות הזו גם מזמינה חופש יצירתי בו הם יכולים לתרום ולהשפיע בדרך שלהם. שונים במאפיינים שלהם אבל שווים בחשיבותם.

מטרתיות- זה מתחיל ונגמר במטרה מאוד ברורה- לבנות רובוט שמבצע פונקציות מוגדרות לפי מפרט נתון מראש, אחיד לכל הקבוצות בעולם. המטרה ברורה לכולם, ממנה יוצאים ואליה חוזרים.

בחירה- הפעילות הזו היא התנדבותית. של הילדים, של המנטורים. אף אחד לא מכריח אותם זה לא נספר בנקודות זכות לבגרות והם בוחרים להגיע ולעבוד קשה ביחד. הרווח שלהם מההשתתפות הוא אחר והם בוחרים בו. הם גם בוחרים איך להתמודד עם הכשלונות, האתגרים, ההצלחות, המריבות והתורנויות. הם בוחרים בעצמם וגם רואים את הבחירות של האחרים וכך לומדים, גדלים, נשרטים ומתפתחים במין מעבדת חיים אמיתיים מרוכזת כזו.

הוליזם- כמו שהרובוט לא שלם בלי כל חלקיו, כך הקבוצה לא שלמה בלי כל מרכיביה, הם תלויים אחד בשני (וגם בהורים שמביאים ארוחות חמות בערב לסדנא) וביחד הם מרכיבים קבוצה אחת שלמה. ברמה האישית הם לומדים על חשיבות האיזון בין שלל המשימות שלהם בחיים מחוץ לקבוצה (שימו לב- לא אמרתי "מאזנים" אלא "לומדים על חשיבות האיזון", יש הבדל… עוד דרך ארוכה לפנינו והלוואי גם עלינו כמבוגרים, לא ככה?!)

לסיכום, מה למדנו?

אפשר להגיד רובוט וכיף באותו משפט בלי לצאת מוזרים

גם בנות יכולות להיות טובות במכניקה

כשהילדה כבר לא תהיה ב MisCar #1574  יתפנה לי ארון בבית

להרים ארוחה ספונטנית ל30 מתבגרים

(רוצים גם ומתלבטים לגבי הכמויות? דברו איתי)

וזכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: חולצה אדומה מחוץ לארון ומתחת לסווטצ'רט מלווה את שירה יסעור בשיא הפעילות