פוסט ראשון: על הפנס ועל המפתח

זה מתחיל במשהו שחסר. 

למשל: גבולות, פשטות, פתרונות, ודאות, יחסים טובים, תהליכים סדורים, אווירה מקדמת, מחשבה רעננה.

זה ממשיך בחיפוש של החסר במקומות המוכרים.

זה מסתיים במציאה.

אבל לא בהכרח של מה שבאמת חסר אלא במה שמצאנו במקומות המוכרים.

קוראים לזה "לחפש את המפתח מתחת לפנס". 

לכולנו הדימוי ברור אבל אנחנו שוב ושוב נופלים לאותו בור. סליחה, לאותו פנס.

בואו ניקח לדוגמא את יהב (שם גינארי), מנהלת של יחידה די גדולה. 

היעדים שלה? רבים מיכולת ההכלה. האנשים? עוזבים מדי או צעירים מדי. הלקוחות? נוטשים. הממשקים בצוות שלה? תחרותיים. הבורד? לוחץ. המנהל שלה? כועס. הילדים שלה? מתגעגעים לאמא

ליהב חסר כנראה את כל מה שרשמתי בשורה השנייה.

היא יודעת את זה… אבל קשה מדי להגיע לשם וגם לא ברור איך.

אז היא עושה את מה שהרבה יותר מדי מנהלים עושים, בעיקר בצוק העיתים- היא מחפשת מתחת לפנס.

זה טבעי 

כיוון שמתחת לפנס- מואר, נגיש, נותן אשליה של יעילות ושל תקווה ששם היא תמצא.

היא מחפשת שם במרץ ובכוונה ובעיקר במהירות. זה מפיח בה אנרגיה של תנועה ועשייה.

אין ספק שהיא תמצא, אבל לא את מה שחסר לה.

קל יותר למצוא פתרונות ידועים, מדידים, מוצרי מדף נגישים. 

כאלה שכותבים בטבלה ומסמנים לידם וי לאחר ביצוע. 

הם מתחפשים למפתח ונותנים אשליה של אפקטיביות על ידי זה שהם דורשים הרבה עבודה כדי להוציא אותם לפועל ולעבוד קשה ובהתמדה אנחנו יודעים.

אבל האמת היא שהמפתח הרבה פעמים נמצא בחושך.

איפה שלא יודעים אפילו איפה להתחיל.

מה יהב מצאה? מה היא עשתה? איפה באמת נמצא המפתח? ואיך מגיעים אליו?

בפוסט הבא

זכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: דייק זאת לפניי זוהר ארגוב ז"ל (מתוך טקס המשפחות ב7.10)- 

יש דברים נסתרים 

לא נבין לא נדע 

נעשה גם דברים

שנראים בלי סיבה