שיחת משוב במלחמה- למה זה טוב? חלק 1

בשגרת המלחמה המוזרה שמשותפת לכולנו עולה השאלה: כן או לא לקיים שיחות משוב עם העובדים?

כי זו בדיוק התקופה עכשיו, ככה לקראת סוף השנה הקלנדרית, בשנה רגילה.

שנה שיש בה נגיד, רק מגיפה או מהפיכה ולא שחור בנשמה ובלב כמו עכשיו.

התפיסה הזו יוצאת מנקודת הנחה ששיחות משוב הן תהליך בירוקרטי שמטרתו אחד מהבאים או כולם:

1. סימון "בוצע" לפי דרישות הנהלה

2. ביקורת שלילית על ביצועי העובדים

3. סקירה מתישה של כל המשימות שנה חולפת

4. בזבוז זמן במסגרת העבודה שאינו מקדם את העבודה עצמה

להלן נקודת מבט אחרת על שיחות המשוב ולמה כדאי להתמיד בהן דווקא בתקופה זו:

*רוב העובדים רוצים לדעת איפה הם עומדים, מה אתם חושבים על ההישגים שלהם, על הפאשלות, על הכיוון. רובם מחכים לשמוע מה יש לכם להגיד על הביצועים שלהם וההתנהלות.

לא לקיים איתם שיחה כזו, משמעותה להקשות עליהם ולהאריך את חוסר הוודאות שממילא מציף כל חלקה טובה.

*שיחת משוב היא אחד המרכיבים בעוגה שנקראת "מערכת היחסים שלכם עם העובדים והעובדות שלכם". היא חלק משיחה אחת ארוכה ומתמשכת. מילולית, לא מילולית, פורמאלית ולא פורמאלית שאתם מקיימים איתם מעצם היחסים איתם כמנהלים ועובדים. מכאן שלהחליט שהשנה לא נעשה שיחות משוב זה כמו להגיד: החלטתי לנהל באופן חלקי כי עכשיו לא מתאים לנהל באופן מלא.

*אם אתם רואים את עצמכם כמנהיגים, אתם ודאי מבינים את החשיבות שבמשוב דו צדדי. זו ההזדמנות שלכם לשאול על התפקוד שלכם, של הצוות. בכלל ובימים אלה בפרט. לקבל משוב על עצמכם ממי שמכירים אתכם די טוב ואולי לא מעיזים למשב, אלא אם הם מוזמנים לכך ישירות. אתם לא חייבים לקבל הכל, אפילו לא קצת. אבל מה אכפת שלכם לשמוע? אולי תלמדו משהו חדש שיעזור לכם בהמשך?

אל תוותרו על התהליך החשוב הזה.

כדאי להתאים אותו להיעדרויות עובדים ומנהלים, להתחשב באופן התפקוד לאור מלחמה, להגמיש את המטרות ולהפוך אותן לאחרות, לקצר אותו אולי, אבל לא לבטל.

זכרו - יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: עוגה שהיא חלק משיחה אחת ארוכה, מתמשכת ומרגשת עם שירה שאפתה לי אותה לכבוד יום הולדת עגול שציינתי החודש (לא חשוב מספרים)