איטיות היא המהירות החדשה

מנהל שאני מאמנת הבין, שכדי להגשים את היעדים ולעמוד במשימות בזמן ובאיכות, כדאי לו לשאול את העובדים שלו ולהקשיב להם אחרי שהוא אומר להם מה המשימות שלפניהם.

אתם מכירים את זה.

בדר"כ מדובר בנאום ובסופו "הכל ברור?" שנשאל לרוב כשאלה רטורית, כשהפגישה הבאה בדלת והמבט שלו כבר מרפרף על השעון.

למה המנהל רק מוסר מידע ולא שואל ומקשיב אחריו?

1. זה מהיר וקצר

2. כך הוא רגיל מקדמת דנא

3. כך המנהל שלו עושה

4. המשימה ברורה לו, העברת המסרים שלו מדוייקת, מה יש פה עוד "לחפור"?

5. להסביר מה לעשות זו פעולה פרואקטיבית ומנהלים הם אנשים פרואקטיביים

למה, כתוצאה, העמידה ביעדים של העובדים פחות מהצפוי? בגלל:

1. חוסר הבנה ואי נעימות לבקש הבהרה

2. חוסר הסכמה ואי נעימות להביע אותה

3. הפנמה מלאה רק של חלק מהמידע

4. מתן עדיפות לנושאים אחרים

5. שלא ניתנה להם הזדמנות להוסיף, להאיר ולהעיר

קשה להוסיף בסוף הדברים שאלות (פתוחות וקצרות), להמתין לתשובות ולהקשיב. למרות האפקטיביות של הדבר לטווח הארוך לביצועים ולעמידה ביעדים.

אלה פעולות שדורשות איטיות וסבלנות.

שתי התכונות האחרונות נמצאות לא רק עמוק בארון העליון, אלא גם בחוסר שימוש בולט.

סוגי שאלות לדוגמא (עליהן התאמן המנהל בסבלנות):

1. שאלות אופקיות מיועדות בעיקר לאיסוף מידע: מתי תעשה? איפה זה יקרה? במה זה מתנגש? מי משתתף? איזה עוד אפשרויות יש? היזהרו מאפקט ההתפזרות

2. שאלות מאונכות מיועדות להעמקות בנושא אחד: מה הבנת? איך זה יקדם אותנו למטרה? מה אתה חושב על זה? למה אתה מתחבר? היזהרו מאפקט החפירה

3. שאלות חשיבה מיועדות לאתגר ולעורר מחשבה חדשה על הנושא: רעיונות נוספים חוץ מזה? אם לא תצליח בדרך הזו, מה תעשה? מה יכול להפריע לך? מה האחריות שלך? מה אתה חושב שאני מצפה שיקרה? אם היית אני, מה היית עושה? מה תרוויח ברמה האישית אחרי הביצוע? היזהרו מאפקט החקירה

ועוד דבר קטן- לשאול ולהקשיב מייצר קרבה, מעלה את תחושת הערך של הצד המוקשב ובקצרה- זו הדרך שלכם להראות איכפתיות ולייצר יחסי אמון שמביאים למילים הגדולות: התפתחות, מחוברות ושימור עובדים.

הכל ברור? :)

וזכרו: יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: מהיר וסבלני ואיטית לצידו אחרי הריצה במשגביאדה בשישי האחרון