מעשים הם ערכים וגם: עוד קצת וחוזרים לשגרה

*כשאתה חייב להתקדם כבר עם הכנת המצגת למנכ"ל, לבדוק מה קורה עם התקלה, לענות למיילים שהצטברו, לעלות לפגישה עם הלקוח ולחזור לאשתך (היא מחפשת אותך מהבוקר), הכי קל לבטל את הפ"ע הקבוע שלך עם נדב. או מיכל. או רום. או יואב. או…

זה קל, כי אין כ"כ אג'נדה לפגישה ויש דברים חשובים יותר לקדם.

ואכן, החיים הם איזונים ובלמים, רווחים ומחירים וקבלת החלטות.

אבל דקה לפני שאתה לוחץ על ביטול באוטומט, כמה שאלות:

1. באיזו תדירות אתה נוהג לבטל או לדחות פ"ע עם העובדים שלך?

אם זה פעם ב… ואתה מבטל מסודר ומסביר למה, זה דבר אחד.

אבל אם ביטול זו השגרה שלך, מה המסר שהם מקבלים ממך? ולמה שלא ינהגו באותה צורה חזרה מולך? מול הלקוחות? מול הקולגות שלהם?

זו התרבות שאתה רוצה לבסס אצלך ביחידה? זו הדוגמא שאתה רוצה לתת?

2. כל פגישה חייבת להיות עם אג'נדה?

קיום פגישה בכל זאת, גם כשאין נושא מוגדר, יכולה דווקא בניהול שאלות נכון, לחשוף לך מידע, תחושות, איזורים נסתרים שלא חשבת עליהם: גם לגבי העובד, מה שקורה ביחידה ועליך כמנהל. מכיר חלון "ג'ו הארי"? אז זו הזדמנות לגלות יחד מה מסתתר מאחורי קובייה "אני לא יודע והעובד יודע". המידע הזה יכול לשמש אותך באופנים שלא חשבת עליהם עדיין.

3. איזה סוג מנהל אתה רוצה להיות?

אתה רואה את עצמך בחזונך מנהל מפתח, מעצים, מצליח ומוערך. (ככה אמרת לא מזמן בסדנא). הדרך לשם היא לא רק באמצעות נאומים מעוררי השראה ותהליכי עומק. אלא בדיוק בזה. בשיחות 1:1 שגרתיות, אינטימיות, אותנטיות שבהן אפשר לברר באמת מה העובד מרגיש, מה הוא רוצה, מה הוא מציע.

להכווין אותו וללמוד ממנו.

4. איך הופכים ערכים לעשייה?

אתה יכול להגיד 200 פעם כמה שהוא חשוב לך ושעבורך אנשים הם במרכז אבל לפעולות יש משקל יותר מדיבורים.

קיום פגישה דווקא כשאתה עמוס, ידבר הרבה יותר את הערך שאתה מאמין בו

(זה לא שווה חצי שעה מזמנך? אפשר גם בזמן ארוחת צהריים)

בסוף זה עניין של איזון בין השקעה בטווח הארוך על חשבון הטווח הקצר.

אז מה מתאים לעשות מתי?

התשובה אצלך. רק אל תפעל באופן אוטומטי. תפעיל שיקול דעת ואתה מוזמן להיעזר בשאלות לעיל.

*כל הטקסט יכול להתאים בקלות גם למנהלת. למניעת סרבול כתבתי בלשון זכר

וזכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: השגרה שלי בימי רביעי, פ"א עם האחיין שלי, ליבי