מקפה שחוק לאספרסו
- Efrat Yassour
- 26 בדצמ׳ 2023
- זמן קריאה 2 דקות
המילואימניקים חוזרים הביתה, חוזרים לעבודה, חוזרים להורות, חוזרים לחיים שהם עזבו כשעוד היה חם. הם כאן פיזית.
לאחרונה יצא לי לדבר עם לא מעט מהם שמתחילים לחזור אחרי שהות ממושכת במלחמה.
מהשיחות איתם וגם ממחקרים ומאמרים שקראתי בנושא, עולים מס' פערים שיכולים לחזור ביחד איתם משדה הקרב:
פער משמעות- שמוליד ריקנות (אתמול נלחמתי כמו הייתי דור המייסדים, באחדות מטרה למען ה ערך של כולנו תוך הקרבת חיי והיום אני צריך להשלים את המשימה המשמימה וחסרת הפשר בעבודה ולשמוע מאלישע שהמצגת עוד לא מוכנה ועל דורית שהגישה מועמדות לתפקיד שנפתח).
למה זה מעניין?
פער ציפיות- בין המילואימניק השב לציפיות של המנהל ו/או הצוות הנמצא.
מה הם רוצים ממני?
פער שייכות- שם היתה לכידות צוותית שאלפי ספרים, סרטים, סיפורים לא יצליחו לתאר באופן מדוייק למי שלא היה שם ועכשיו אני יושב בארוחת סופשנה חגיגית ליד מירי מהכספים, עד לשיחה מיותרת. מירי היא אחלה, אבל המצב מדכדך.
מה לי ולאנשים האלה?
פער אנרגיה- שנובע מדריכות יתר, עירנות וחשש קבוע מאויב ברור לקצב קבוע, איטי, נינוח של פגישות, מחשב ועבודה.
מאיפה אני מגייס אנרגיה לזה?
פער גאווה- שאותה תופסת אולי תחושת אשמה: שאני לא שם, ששרדתי, שאני לא עושה מספיק כרגע…
למה בכלל חזרתי?
מכיוון שלא כולם מגיבים אותו דבר, חוו אותם דברים, נעדרו אותו משך זמן, בעלי אותה אישיות, בני אותו גיל, ומצב משפחתי
ומכיוון שחלקם מתגלצ'ים בקלילות לתוך השגרה המוכרת, חלקם זקוקים לעזרה מקצועית כדי לתפקד באופן בסיסי וחלקם איפשהו באמצע,
כדי לאבחן איפה נמצא המילואימניק.ית שלכם.ן על הרצף של הצירים הללו, כדאי:
פחות להניח, פחות לדעת, פחות לפעול, פחות פתרונות, פחות עצות
יותר לשאול על הצורך, ההרגשה, המחשבות. יותר להקשיב, יותר לנרמל, להגיד "זה בסדר" או "אני כאן", יותר להתאים, יותר לשתוק והרבה לעודד.
וגם: נוכחות, חיוך, קפה חם וחיבוק (במסגרת הME TOO) יכולים לעזור לא פחות
זכרו: יש יותר מדרך אחת לעשות דברים
בתמונה: קפה ונוף. לפעמים זה כל מה שצריך
Comments