עשייה, השלמה או רגשות אשמה- זה הכל עניין של בחירה

אחד הרגשות הנפוצים זה רגש האשמה: 

על מה שאנחנו עושים או לא עושים, אם אנחנו צוחקים או אם אנחנו מדי דבוקים למסך, אם אנחנו מתעקשים או מוותרים או לא מדברים, אם אנחנו מדברים יותר מדי, או לא מתנדבים, שמשלמים לנו על עבודה, שאנחנו דורשים תשלום על עבודה, שאנחנו דואגים יותר מדי, שאנחנו לא דואגים מספיק. שאנחנו. אם אנחנו.

רגשות האשמה ממלאים את הפער בין המציאות שלנו בפועל לבין המציאות אותה היינו רוצים לעצמנו (מה שנקרא: ההווה המצוי לעומת העתיד הרצוי). 

הפער הזה יכול להתמלא ב3 דרכים:

• עשייה- מתמקדת ב"הווה המצוי" כדי להתאים אותו לעתיד הרצוי- למשל, אם המחלקה שלכם קטנה (חוסר זמינות או היעדר עובדים) אבל היעדים של המחלקה נשארו זהים. אם תבחרו בעשייה אתם יכולים למשל, לחלק את המשימות לאחרים, להעמיס יותר משימות על מי שנמצא, לעבוד יותר בעצמכם, לגייס עובדים זמניים. לתעדף אחרת, לייעל. לעשות. 

היעדים נשארים זהים (רצוי) העשייה שלכם משתנה כדי לעמוד בהם.

במילים אחרות - השלמה עם הרצוי כמו שהוא ועדכון המצוי.

• השלמה- מתמקדת ב"עתיד הרצוי" כדי להתאים אותו להווה המצוי- שינוי היעדים לפי המשאבים העומדים לרשותכם.

במילים אחרות - השלמה עם המצוי כמו שהוא ועדכון הרצוי.

• רגשות אשמה- מאפשרים לכם להחזיק את הפער הזה, לדון בו, לכתוש אותו ולהתייסר ממנו בלופים אינסופיים וכך אתם מרוויחים:

  • עליונות מוסרית: שהרי לא ויתרתם על ה"רצוי" (בדוגמא הזו- היעדים) 

  • סטטוס קוו: הישארות באיזור הנוח והמוכר של המצוי דרך אי עשייה.

רגשות אשמה הם לאחוז את החבל משני קצותיו, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. חגיגה.

לוותר על רגשות האשמה זה ויתור על המציאות כמו שהיא ולהסתכן בכישלון. 

לוותר על רגשות האשמה יכולה להיות גם ויתור על מה שאני רוצה בדמיוני שיקרה.

אבל גם החזקה ברגשות האשמה גובה מחיר.

השאלה היא, איזה מחיר אתם בוחרים לשלם? 

ושאלה יותר רלוונטית- באיזה רווח אתם בוחרים? כיוון שצמצום הפער ע"י עדכון הרצוי או עשייה במצוי יעלו לכם את תחושת המסוגלות להמשך, יעודדו אתכם לקבל את עצמכם כמו שאתם, ובשורה התחתונה יעזרו לכם להתפתח כאנשים וכמנהלים.

אז במה אתם בוחרים?

זכרו- יש יותר מדרך אחת לעשות דברים

בתמונה: כשאני רצה ביער, המצוי והרצוי שלי מתאחדים